נקודה מול נקודה
נכתב על ידי רונן מנדי   
Wednesday, 07 January 2009

נקודה –מול נקודה
לאחרונה קיבלתי דוא"ל –באוקטובר 2008,ובו מכתב לעורך עיתון "המגדלור של פלמר".המכתב נכתב על ידי מרצים בפקולטת האיבחון (דיאגנוסטיקה) במכללה בתגובה למאמר שכתבתי ב"סקירת המפנה" בעבר, שהודפס ב'מיגדלור'.כותבי המכתב חושבים ש"נקודת מבט נוספת,-אחראית ומבוססת,חשובה להבנת נושא האיבחון,חשובה להתייחסות.אנחנו חושבים שהבעיה העיקרית,היא שאנחנו פשוט מבינים אחרת את הכירופרקטיקה.אם כירופרקטורים הם רק 'רמה אחרת של רופאים מטפלי בריאות'אז איבחון הוא הגיוני וחשוב,ואילו הגישה שלי היא מסוכנת.אבל אם כירופרקטיקה שונה,כפי שהקפידו להציג המייסד והמפתח של הכירופרקטיקה,וכפי שהמקצוע ממשיך להדגיש,על ידי כך שהוא ממשיך להתקיים כמקצוע נפרד וייחודי השונה מרפואה;אז על בסיס זה,נקודת המבט שלהם –אינה הגיונית ואינה אחראית.
הם טוענים שמיומנות ורהיטות באיבחון חיונית על מנת לקבל הסמכה ותואר בכירופרקטיקה,כמו גם רישיון לעסוק במקצוע.אולם כך גם היידע במיילדות וגניקולוגיה.נושאים רבים נלמדים למטרות הבנה ויידע,ולא כחלק מהעיסוק והטיפול בכירופרקטיקה.מאיזושהי סיבה המקצוע שלנו,החל לכלול איבחון.

תודה לאל,שעוד לא נכנסנו לתחום של מיילדות וגניקולוגיה.לפחות עדיין לא.גם מיקרו ביולוגיה, בקטריולוגיה ופתולוגיה נלמדים בבתי ספר לכירופרקטיקה,כמו אחרים כולל איבחון (דיאגנטסטיקה).אף אחד לא חושב שהם בעלי יישום מבחינתינו.הם נלמדו למטרת יידע כללי ןעל מנת "לקבל תואר דוקטורט ורישיון".כותבי הדוא"ל כתבו שתי פיסקאות,על כך שהנושא נלמד,אנחנו צריכים לדעת את הנושא על מנת לעבור את המבחנים ולקבל את ההסמכה,ולכן,(לדעתם)אנחנו חייבים להשתמש בזה בעבודתינו.


חשוב לזכור שבית ספר פלמר לכירופרקטיקה (כמו גם בתי ספר אחרים לכירופרקטיקה) מלמד כשתיים עשרה טכניקות כיוונון,שבהן על כל סטודנט להדגים בקיאות ויידע,אבל האם הם חייבים להשתמש בכולם בטיפולים שלהם? שום דוקטור,שום מומחיות נדרש/מצופה שישתמשו בכל הדברים שהוא/היא למדו בבית הספר. לבחור באיבחון (דיאגנוסטיקה)–זה טיעון שונה לגמרי.
ישנם סטנדרטים מינימאליים,שמצופים מ"מומחי בריאות ברמת רפואית".הבעיה היא שמקצוע הכירופרקטיקה אינו "מקצוע בריאות ברמה רפואית" במחשבתו של איש מלבד מספר אנשים במקצוע שלנו. אם אתם רוצים להיות באותה רמה של רופאים,אז לכו לבית ספר לרפואה,וקבלו הסמכה ברפואה.חלק מאיתנו,קוראים לעצמם רופאים,מתוך כוונה להדגיש שרמת הלימוד והמיומנות שלנו, היא באותה רמה כמו של דוקטורים לרפואה (רופאים),ואז הרמנו את רמת הלימוד וההכשרה שלנו על מנת להגיע לאותה רמה של מומחיות,שהם טוענים שיש לנו.זה כמו לקבל את תפקיד של מגן אחורי בקבוצת פוטבול מקצוענית (NFL)לפני שאפילו נוגעים בכדור פוטבול.ההבדל הוא שבמצב כזה,אף קבוצה בליגת הפוטבול המקצועית (NFL),לא תעסיק אותך. לצערינו,במקצוע שלנו,ישנן לשכות מבחנים והסמכה,שאחראיות להחליט על ההתאמה המקצועית של הסטודנטים,שאינם מבינים,את המורכבות של איבחון רפואי.אם אינני יודע מה דרוש על מנת להיות מגן אחורי בקבוצת פוטבול מיקצוענית...אני יכול לטעון שאתה מוכשר ויכול להיות מגן אחורי מצויין בקבוצה מיקצוענית (NFL),אפילו אם שנינו מעולם לא נגענו בכדור פוטבול.
אני נזכר שהייתי בבית ספר פלמר לפני מספר שנים,ואחד המרצים לאיבחון (דיאגנוסטיקה) התפאר שמאפשרים לסטודנטים הטובים ביותר באיבחון (דיאגנוסטיקה),להיכנס לסבבים בבית חולים מקומי.התגובה שלי הייתה – שלדעתי הם צריכים לשלוח את הסטודנטים הגרועים ביותר באיבחון לסבבים בבית החולים,לא את הטובים.
הנקודה החשובה,היא שאם הם שולחים אלו שהם סטודנטים לבית חולים לסבבי התמחות,הם מודים שההכשרה הכירופרקטית באיבחון/דיאגנוסטיקה אינה טובה מספיק.

אני מסכים לכבד את גישת האיבחון הרפואי לטיפול הכירופרקטי,אם הדוקטורים האבחוניים,יכבדו ויקבלו את הגישה שלי.אם הם רוצים לעסוק באיבחון רפואי ולעבור את מסלול ההסמכה שעוברים דוקטורים ברפואה,ולעבור את המבחנים שעוברים דוקטורים לרפואה,אז אני מוכן לאפשר להם.אני עדיין חושב שזו גישה מסוכנת,מכיוון שגם הדוקטורים לרפואה,אינם כל כך טובים בזה (על פי המדדים שלהם).

עלינו לקבל ולהסכים שיש לנו שתי גישות ומטרות  שונות לחלוטין,לגבי כירופרקטיקה.בגישה שלי,לא רק שאיבחון רפואי אינו נחוץ,הוא אף מזיק.הןא רומז ומלמד אנשים,שטיפול במחלה הוא החשוב,שהוא חלק מתפקידו של הכירופרקט,וכך הוא מחליש את המטרה הכירופרקטית.
גישתם טוענת,שאבחנה רפואית,הכרחית.עלינו לשאוף לאפשר לכל אחת מהקבוצות ליישם את המטרות שלה ולתת לצרכנים/אנשים לבחור,איזו גישה הם מעדיפים.

מובן שעל מנת להיות הוגנים לצרכנים,עלינו להבדיל בבירור בין שתי הגישות.

לרוע המזל,הכירופרקטורים תומכי האיבחון,אינם מוכנים שגישתינו תמשיך להתקיים,מכיוון שהגישה שלנו הגיונית ומקובלת על הציבור,בהשוואה לגישתם.לכן הם משמיצים,מסרבים ללמד ומנסים להעביר חוקים,נגד הגישה שלנו.

הם אינם מוכנים לקבל גישה של כבוד הדדי וסובלנות.הם חייבים לתקוף את גישתינו כמסוכנת,וכגישה שאינה שמה את המטופל/לקוח במרכז.הפער אף מתחדד,כשהדבר נעשה על ידי מרצה בבית ספר לכירופרקטיקה,שבדרך כלל אין להם כל ניסיון טיפולי.
אני חושב שהם מחדירים פחד בלתי חיוני בסטודנטים ושגישה "מתגוננת" שהם מעודדים לנהוג במרפאות,היא למעשה מסוכנת יותר להערכתי,והיא זו שגורמת לכירופרקטורים להיכשל.אלו שמגבילים את עצמם לגישה זו, מגבילים את הטיפול שלהם לבעיות גב קלות,דבר שמקשה על בניית מרכז.


חישבו על מומנט הבטיחות,או כפי שכותבי המכתב נסחו את השאלה:'מה הכי טוב בשביל המטופל?' אני מסכים שאנחנו צריכים להתייחס לצרכי המטופל לפני מעל השאיפות התבונתיות שלנו.זו למעשה עוד סיבה,שאני חושב שהמטופל צריך לעבור איבחון אצל איש מקצוע שמאומן ומיומן לעומק בדיוק באיבחון. אף כירופרקט מעולם לא למד ואינו מיומן באיבחון כמו דוקטור לרפואה.

זה הזוי לחשוב כך ככירופרקט.חשוב לומר לחברי המרכז שאיננו מאבחנים,ושאם הם רוצים או צריכים אבחנה (דיאגנוזה),כדאי שייבדקו על ידי רופא,על מנת שיקבלו את האבחנה הטובה ביותר.אולם,הם גם צריכין שידרה חופשייה מתת תזוזות חולייתיות,וזה מה שאנחנו יכולים להציע ככירופרקטורים.

בשורה התחתונה,הניגוד קיים רק בין הצרכים של חבר המרכז וה'שאיפות התובנתיות'של הכירופרקט (אם הוא רוצה לאבחן ולטפל במחלות) ללא רישיון לעשות את זה.–זה לא ניגוד עבור דוקטורים לרפואה.

שהו הניגוד והריב ההיסטורי בין הרפואה והכירופרקטיקה,וכל עוד ישנם כירופרקטורים ומנחים/מרצים שמחזיקים בגישה הטיפולית,לעולם לא יכבדו אותנו הרופאים והציבור לא יקבל אותנו.

כותבי התגובה למאמר שלי,טוענים שככל שנהיה מאבחנים טובים יותר,יהיה לנו קל יותר להשאיר את המטופלים בטיפול ובהשגחה".דבר זה מצביע על שורש הבעיה עם חלק מהדוקטורים במקצוע שלנו.הם רוצים להיות תחליף/אלטרנטיבה לטיפול הרפואי.על מנת להיות תחליף,עליך לעשות את כל מה שעושה הרפואה,ברמה טובה יותר,או לפחות באותה רמה,אבל במחיר נוח יותר.
כירופרקטיקה מעולם לא הצליחה ולעולם לא תצליח בזה,וכל עוד אנחנו ממשיכים בזה,חשוב שנזכור,שאין לנו את ההכשרה או את האמצעים להתחרות עם הרפואה באיבחון ובטיפול במחלות.
רק המחשבה שאנחנו יכולים להיות טובים כמו הרפואה באיבחון,בזמן שאנחנו לומדים,ממרצים שיש להם "רק" תואר בכירופרקטיקה,ללא הכשרה רפואית זה פשוט "מגוחך ומסוכן".

טיעון אחר שמשתמשים בו אנשים בכירופרקטיקה שמקדמים את נושא האיבחון,הוא יותר ממקור אישי או פרקטי (מעשי).הוא דואג יותר לדוקטור מאשר למטופל או לחבר המרכז.מכיוון שמה שקורה לרוב עם וויכוח האיבחון, הוא נעשה וויכוח אישי,שמוצג על בסיב פרקטי לכאורה.אני לא בטוח שאי פעם אמרתי שאינך יכול להיתבע על טעות באבחנה,אם אינך מאבחן.העובדה שהיא שאתה יכול כיום להיתבע על כל דבר.העיניין הוא האם אתה בסכנה גדולה יותר להיתבע על טעות באיבחון,על אבחנה מוטעית,או כשאתה מראה שאינך מאבחן,או בזמן שאתה טוען שיש לך את אותן מיומנויות כמו לרופא.אם כפי שכותבי מכתב התגובה, טוענים,אחד הגורמים החזקים ביותר לזכייה (של המתלוננים)בתביעות על רשלנות רפואית,נגד כירופרקטורים –"אני מעדיף להסתכן ולהסביר לחברי המרכז שלי,מדוע אינני מאבחן ואני לא מאבחן,ואיני רושם אבחנות, מכיוון שהעובדה היא שהמיומנות שלי באיבחון מוגבלת,ולכן אינני מוכן לנסות להמציא אבחנה.כירופרקטורים שטוענים שיש להם את אותה ההשכלה וההכשרה של דוקטורים לרפואה,שמים על כיתפיהם את האחריות לעשות לא רק את מה ש"כירופרקט אחראי ושקול צריך לעשות...",אלא גם את מה ש"דוקטור לרפואה אחראי ושקול צריך לעשות...".חכו עד שעורכי דין,בבתי משפט יבינו את זה.יהיה תור של אלפי דוקטורים לרפואה,כעדים מומחים, נגד אותם כירופרקטורים.

עד עכשיו,הכירופרקטורים,כמו כותבי מכתב התגובה,רוצים שידרשו מאיתנו לעמוד בסטנדרטים כירופרקטיים, למרות שהם טוענים שהם מלמדים בסטנדרטים השווים לרפואה.
 
אינך יכול לאכול את העוגה משני צדדיה,ולאמיתו של דבר,אינני חושב שמרבית המחקצוע רוצה להיות אחראי ולעמוד בסטנדרטים רפואיים.

אין לי מושג האם כותבי המכתב בכלל מטפלים בכירופרקטיקה (רוב המרצים בבתי הספר לכירופרקטיקה, אינם מטפלים),אבל אני שם את הניסיון והתובנות שלי עם יותר מ-41 שנות ניסיון ויותר מ-70,000 חברי מרכז כנגד הניסיון שלהם.

להיות מאוד "בר מזל",הוא עיניין בכלל,רק אם אתה מנסה מאבחן (דיאגנוזן)ואתה מנסה לנחש מאיזו מחלה/בעיה רפואית סובלים חברי המרכז שלך,בלי הכלים,ההשכלה ו/או האימון/מיומנות.
אני חושה שבמקרה כזה אתה צריך להיות מאוד "בר מזל",או שמראש תטפל רק במקרים קלים/פשוטים.

האפשרות האחרת היא שתהיה טוב מאוד בלהסביר את מה שאתה עושה;ותסביר לחברי המרכז את ההבדל בין מטרות הכירופרקטיקה והרפואה,ולא לפחד מלומר לאותם חברי מרכז שרוצים אבחנה רפואית, ללכת להיבדק על ידי רופא/דוקטור לרפואה.

הדבר הזה אינו מערב מזל,אלא הבנה ותובנה של מה שאנחנו עושים,ואת החוכמה להעביר את זה לציבור.זה המאפיין האמיתי של מיקצוען,ואין לזה כל קשר למזל.

 

דר. ג'וזף ב. סטראוס